תורה תמימה על אסתר א׳:י״ג

« תורה תמימה על אסתר א׳:י״ב תורה תמימה על אסתר א׳:י״ד »

13 וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ לַחֲכָמִ֖ים יֹדְעֵ֣י הָֽעִתִּ֑ים כִּי־כֵן֙ דְּבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ לִפְנֵ֕י כׇּל־יֹדְעֵ֖י דָּ֥ת וָדִֽין׃

פירוש תורה תמימה על אסתר א׳:י״ג

13 ויאמר המלך לחכמים וגו'. מאן חכמים – רבנן, יודעי העתים – שיודעין לעבר שנים ולקבוע חדשים , אמר להו, דיינוה לי, אמרו, היכי נעביד, נימא ליה, קטלה, למחר פסק ליה חמרא ובעי לה מינן, נימא ליה, שבקה, קא מזלזלא במלכותא, אמרו לו, מיום שחרב ביהמ"ק וגלינו מארצנו נטלה עצה ממנו ואין אנו יודעין לדון דיני נפשות, זיל לגבי עמון ומואב דיתבי על דוכתייהו כחמרא על דורדיא , מיד – והקרוב אליו כרשנא שתר וגו'. שם שם

14 כי כן דבר המלך. א"ר שמואל בר אימי, מדה טובה היתה באותו האיש שלא היה עושה דבר עד שנמלך, הדא הוא דכתיב כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת מ"ר פסוק ג'.

« תורה תמימה על אסתר א׳:י״ב תורה תמימה על אסתר א׳:י״ד »